כשבתי הכנסת נסגרו / 🔒
חשבון נפש
כשבתי הכנסת נסגרו, צריך לשאול: אולי לא העריכו אותם ולא הודו עליהם.
השיעור נמסר בחודש אייר, בימים שבעוונותינו בתי הכנסת עדיין היו סגורים, ולא זכו להתפלל בהם. הרב הזכיר שבשיעורים הקודמים דובר על כך שעלינו לעשות חשבון נפש: למה עשה ה' כך לנו?
ואחת האפשרויות שהועלו: אולי זלזלנו בכבוד בתי הכנסת, בדיבורים מיותרים, או חלילה בדיבורים אסורים, או בטלפונים דולקים בשעת התפילה. ולא ידענו להעריך את גודל מעלתו וחשיבותו של בית הכנסת, וממילא גם לא הודינו על כך לה'. חשבנו, כמו על דברים רבים, שזה מובן מאליו: בכל מקום יש בית כנסת, ולפעמים כמה, בעיקר בארץ ישראל, אבל כמעט אין מקום בעולם שאין בו בית כנסת של יהודים.
ועכשיו, כשחסר לנו, מתחילים להעריך ולהודות לה' על כל השנים, על כל יום ויום ועל כל תפילה ותפילה שזכינו להתפלל בבית הכנסת. ואם יש מקומות בודדים שבהם עדיין מצליחים להתפלל בבית הכנסת על פי הכללים המותרים, ודאי שיש להודות שם פי אלף, שאפילו בזמן כזה יש אפשרות כזאת.